פסק-דין בתיק ת"א 6537-08

נתוני רקע ועובדות

1.         התובע יליד 8.3.78, הגיש תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שארעה לו לטענתו, ביום 21.03.07 ושבה נגרמו לו לטענתו נזקי גוף (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת כפרה בנסיבות אירוע התאונה הנטענת. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם, אם נגרם, לתובע כתוצאה מהתאונה.

דיון והכרעה במחלוקת העובדתית שבין הצדדים:

3.         כאמור הצדדים חלוקים בדבר נסיבות התאונה. לגרסת התובע בעת שנסע יחד עם אימו ואחיו התחמם הרכב בו נסע ליד צומת עתלית. התובע עצר בצד הדרך והרים את מכסה המנוע. התובע פתח את הפקק של הרדיאטור כדי לבדוק אם חסר מים והמים שהיו ברדיאטור יצאו החוצה כשהם רותחים. התובע ניסה לסגור את הפקק ללא הצלחה, הפקק עף לו מהידיים והמים הרותחים שיצאו מהרדיאטור פגעו בידיו.

לעומת זאת, הנתבעת טענה כי גרסתו של התובע לקרות התאונה לא הוכחה. לטענתה הגרסה נגועה באי דיוקים וסתירות ולפיכך לא ניתן לבסס עליה כל נתון עובדתי. זאת ועוד, לטענתה עדי התביעה תיאמו עדויות לקראת המשפט, שכן נתנו תשובות שונות וסותרות לחוקר מטעם הנתבעת אשר תשאל אותם סמוך לקרות התאונה הנטענת.

4.         הכלל הוא כי הנטל להוכחת התביעה הוא על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). התובע חייב להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864). לאחר שעיינתי בתיק ובחנתי את מכלול הראיות, וכן את עדותו של התובע ועדיו, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ולא הוכיח את גרסתו לקרות לתאונה ועל כן דין תביעתו על פי חוק הפלת"ד כנגד הנתבעת להדחות. אבהיר מסקנתי זו.

5.         ראשית קיימת סתירה בין נסיבות אירוע התאונה כפי שעלו מחקירות שביצעה הנתבעת סמוך לתאונה (החוקר מר אסי והבה (להלן: "החוקר") - תמלול השיחות הוגש וסומן נ/5), ובין עדויות עדי התובע בבית המשפט. שנית, בעדויות עצמן בבית המשפט עלו סתירות ותמיהות שונות להן העדים לא יכלו לתת הסבר. להלן נביא מספר דוגמאות לכך.

תחילה לעניין שעת קרות התאונה, החוקר מטעם הנתבעת שאל את התובע מס' חודשים לאחר קרות התאונה, מתי התרחשה התאונה ונענה על ידו בסביבות השעה שש או חמש (ראה: עמ' 12 שורה 6 לתמלול חקירתו של רמי בשר מס' 2, נ/5). בחקירה נוספת נענה ע"י התובע כי התאונה התרחשה בדרכו חזרה מבית החולים מביקור אביו (ראה: עמ' 2 שורה 25 - 26 לתמלול חקירתו של רמי בשר מס' 1, נ/5). לא נעלמה מעיני הטענה כי תרגום התמלול היה מוטעה והתובע אמר למעשה בדרך לבית החולים. בחקירתו בבית המשפט ענה התובע כי התאונה התרחשה דווקא בסביבות השעה תשע וחצי בערב וזאת כאשר היה בדרך לבית החולים ולא בחזרה ממנו (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.10). ב"כ הנתבעת עימת את התובע עם העובדה כי השעה תשעה וחצי בלילה אינה שעת קבלת מבקרים בבית החולים ועל כך השיב התובע כי אביו היה יוצא מהמחלקה ויושב איתם בחוץ (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.10), גם בשעה עשר בלילה.

6.         אמו של התובע נשאלה ע"י החוקר מתי התרחשה התאונה בה הייתה לכאורה נוכחת. לחוקר אמרה אם התובע, מס' חודשים לאחר התאונה, כי היא אינה זוכרת את כל פרטי התאונה, ואינה זוכרת שעה מדויקת אך התאונה התרחשה בשעות אחר הצהרים (ראה: עמ' 8 לתמלול חקירתה של הגב' מיאסר בשר, נ/5). בחקירתה בבית המשפט, שנים מיום התאונה, זכרה לפתע האם כי התאונה הייתה דווקא בשעות הערב, ואף זכרה כי השעה הייתה בערך 21:30 (ראה עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 11.04.10). זאת ועוד, האם זכרה כי התאונה התרחשה בדרך לבית החולים ולא בחזרה ממנו (ראה עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 11.04.10).

העדים שנחקרו בעבר ע"י חוקר מטעם הנתבעת סמוך לתאונה, לא יכלו לדייק גם בשאלה מי בדיוק ישב ברכב ובאיזה סדר ישיבה (ראה נ/5). בעדותם, שנים לאחר התאונה, פתאום נזכרו העדים בזהות האנשים שנסעו וכן בסדר ישיבתם המדויק ברכב (ראה לדוגמה את עדותה של אם התובע, שטענה כאמור בחקירת החוקר כי אינה זוכרת פרטים מהתאונה, ואף לא זכרה מי היה נוכח איתה ברכב בזמן התאונה, ואילו בבית המשפט ידעה מי נוכח ואף את סדר הישיבה ברכב (ראה עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 11.04.10)).

בעדתו מר ג'מאל בשר ,אח התובע, אשר היה נוכח עימו בתאונה הנטענת, טען בתוקף כי יצא יחד עם התובע לבדוק מדוע הרכב התחמם, והיה נוכח כאשר התובע פתח את מכסה המנוע (ראה עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 11.04.10). עדות זו סותרת הן את עדותו של התובע והן את עדות אמו, אשר טענו שניהם כי אחיו של התובע נשאר ברכב ולא יצא ממנו עד אשר התובע נפצע בידו מהמים הרותחים שיצאו מהרדיאטור (ראה עמ' 2 - 3 וכן עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 11.04.10).

7.         התובע טען כי מיד לאחר קרות התאונה, שבו לכפר בו הוא מתגורר, הוא הלך לביתו ואחר כך, הלך לרופא עוד באותו הלילה (ראה: עמ' 3, 6 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.10). אשת התובע טענה בעדותה כי התובע שב לראשונה לביתו לאחר התאונה, כבר לאחר שקיבל טיפול רפואי עם ידיים חבושות (ראה: עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.10). לאחר שנשאלה כיצד זה יתכן, שכן בעלה טען כי הגיע לביתו לפני קבלת הטיפול הרפואי ורק לאחר מכן הלך לרופא, ענתה בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.10 כי גרסתו של בעלה היא זו הנכונה.

נראה כי עדותה של אשת התובע הייתה מכוונת ומגמתית במטרה לסייע לו. בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.10 נשאלה אשת התובע כדלקמן:

"ש.        את זוכרת שחוקר בשם אסי דיבר איתך והיה משהו מטעמנו ששאל אותך שאלות לגבי תאונה.

ת.                    לא זוכרת טוב. זוכרת שבא משהו.

ש.                    החוקר שאל אותך שאלות מפנה אותך לעמוד 12 לתמליל, נשאלת את לא זוכרת מי היה איתו ברכב ואת אמרת לו ששכחת מי היה איתו ברכב, אז לא זכרת והיום את כן זוכרת.

ת.                    באותה תקופה לא דקדקתי בדיוק מי היה איתו ברכב .

ש.                    גם הוא שאל אותך "את זוכרת מתי זה היה בבוקר צהריים .." את אומרת ששכחת זאת אומרת שלא זכרת כלום לגבי התאונה, לא זכר מי היה ברכב ולאן נסעו ובאיזה שעה הוא הגיע הביתה, היום שלוש שנים לאחר האירוע, את פתאום שרה את כל העובדות וזוכרת איך את מסבירה את זה..